סוגים של מוזיקה

כמעט כל הז’אנרים החשובים ביותר של מוזיקה פופולרית במאה שעברה הגיעו מארצות הברית. כאן התכנסו מסורות מוזיקליות אפריקאיות ואירופיות, וזה התערובת הזו של מסורות שהולידה מוסיקה פופולרית.
ז’אנר מוזיקה הוא קטגוריה קונבנציונאלית המזהה חלקים ממוסיקה כשייכים למסורת משותפת או לקבוצת מוסכמות. ניתן לחלק את המוסיקה לסוגים שונים בדרכים רבות ושונות. אופיו האמנותי של המוסיקה פירושו כי סיווגים אלו הם לעתים קרובות סובייקטיביים ושנויים במחלוקת, וז’אנרים מסוימים עשויים לחפוף.

מוסיקה אלקטרונית:
בדרך כלל מכונה EDM, סוג זה של מוסיקה מיוצר על ידי תקליטנים המוסיפים עשרות גוונים ליצירה ליצירת מוזיקה ייחודית. אתה יכול לשמוע אותם במועדונים או אפילו לחיות, תלוי בנגישות שלך לזה. בשנות העשרים המוקדמות נודע מוזיקת ​​ריקוד אלקטרונית בצורת מוזיקת ​​דאב ג’מייקנית, מוסיקה אלקטרונית של קראפטוורק, מוזיקת ​​דיסקו של ג’ורג’יו מורודר, תזמורת הקסם הצהובה ורבים אחרים.

מוסיקת רוק:
מקורו כ”רוק אנד רול “בארצות הברית, מוזיקת ​​הרוק מנדנדת את העולם מאז שנות החמישים. זוהי סוג של מוסיקה שהתחילה למעשה סביב כלי מיתר, אך כעת משתמשים בכלים מודרניים אחרים מדי ומקשים מעט לתת לה הגדרה מדויקת. פעימותיו הרמות והחזקות הופכות אותו לפופולרי בקרב הנערים. כמה מכוכבי הרוק שפיתחו את התרבות כוללים את ריצ’רד הקטן, ביל היילי וצ’אק ברי ואילו להקות רוק כמו פינק פלויד, הדלתות, מטאליקה, נירוונה ומגדת הן הלהקות המודרניות שלקחו את התרבות בסערה

ג’אז:
ג’אז, שזוהה עם תווים מתנדנדים וכחולים, משורש הן בתרבויות המערב אפריקאיות והן באירופה. נאמר שג’אז הוא “אחת מצורות האמנות המקוריות של אמריקה” ומתהדר בשילוב ייחודי של יצירתיות, אינטראקציות ואינטראקטיביות. הג’אז, שמקורו בסוף המאה ה -19 ועד ראשית המאה העשרים, מילא תפקיד חשוב בהצגת העולם בפני מספר שחקניות כמו אלה פיצג’רלד, בטי קרטר, המנזר לינקולן ואתל ווטרס.

מרבית הנגנים האפריקאים-אמריקאים רק ניגנו בלוז, אך חלקם גם ניגנו מוזיקה קלאסית ולמדו הרמוניה אירופית. חלקם אף ערבבו הרמוניה אירופית במקצבים ובסקלות הכחול, ומהתערובת הזו נולד “ג’אז”. אחד המוזיקאים הגדולים של הג’אז היה נגן החצוצרה לואי ארמסטרונג, שעזר בפיתוח סגנונות ג’אז רבים. הוא היה בניו אורלינס, עיר הולדתו, בשנות העשרה של המאה העשרים, כאשר נולד סגנון הלהקה הצעידה של הג’אז של ניו אורלינס (או “דיקסילנד”). בשנות העשרים הוא היה בשיקגו והמציא דרכים חדשות לאלתר עם ג’ו “קינג” אוליבר ולהקתו. אחר כך הוא היה בעיר ניו יורק בשנות השלושים של המאה הקודמת כאשר התפתח ג’אז ונדנדה של הלהקה הגדולה. את הסגנונות החדשים הללו שיחקו תזמורות ג’אז עם קטע קצב (תופים, קונטרבס, פסנתר וגיטרה), קטעי פליז ורוח עצים, ולעתים מיתרים וזמרת אחת או יותר. הנדנדה הייתה פופולרית מאוד בשנות הארבעים, והפכה למוזיקה שכמעט כולם רקדו לה. כמה מתזמורות הג’אז הגדולות ביותר היו אלה שהובילו על ידי הדוכס אלינגטון, הרוזן באסי ופלטשר הנדרסון, איתם ניגן לואי ארמסטרונג. כל הזמרים הפופולריים ביותר של היום, כמו בינג קרוסבי, פרנק סינטרה, ונט קינג קול, שרו עם תזמורות ג’אז.

אבל בשנות החמישים מוזיקאים צעירים רבים כבר לא רצו לנגן בתזמורות ג’אז. הם רצו את החופש לאלתר והחלו להתנסות בלהקות שלהם. לא מעט זמן הם שיחקו סגנונות חדשים ומרתקים כמו ביבופ וג’אז מודאלי. הסגנונות החדשים הללו לא היו קלים לריקוד כמו נדנדה, ולכן הם לא היו פופולריים, אך הם מצאו קהל חדש של מאזינים רציניים שעבורם הג’אז המודרני היה מוזיקת ​​אמנות ולא מוסיקה פופולרית. מיטב המוזיקאים הללו כללו את צ’רלי פרקר, תלוניוס נזיר, ג’ון קולטריין, מיילס דייויס וצ’רלס מינגוס.

דאבסטפ:
השימוש במכשירים המושכים את אוהבי המוסיקה בגלל הבס והקצב שלו, זה נופל בז’אנר המוזיקה האלקטרונית. אנשים רואים את זה כצורה כהה יותר של מוזיקה, אך מאז לידתה בסוף שנות התשעים ז’אנר זה תפס את מקומו בתעשייה בהצלחה.

קצב ובלוז:
ככל שג’אז הפך פופולרי יותר ויותר בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת, ז’אנר חדש נוסף החל להתפתח. הרבה אפריקאים אמריקאים היו מוזיקאים בלוז מקצועיים, אבל להרוויח כסף לא היה קל. הם הקימו להקות קטנות וחיפשו עבודה בברים ובמועדונים זולים. אבל כדי לקבל עבודה הם היו צריכים למשוך קהלים. מרבית הצעירים שהגיעו למקומות האלה חשבו שהבלוז מיושן, ולכן הלהקות היו צריכות לפתח סגנון חדש, ומה שיצרו זה “קצב ובלוז” (או R&B *).
הצורות המוקדמות של R&B היו רועשות ומלאות חיים וניגנו בעיקר על תופים, קונטרבס וגיטרה חשמלית. זמרים היו גברים או נשים עם קולות גדולים, והקהלים אהבו את זה. הסגנון התפשט במהירות ברחבי הארץ, כשלהקות גדולות יותר מוסיפות פסנתר, חצוצרה וסקסופון. R&B היה כיף גדול ומושלם לריקודים, ובאמצע שנות הארבעים של המאה העשרים הלהקות מכרו תקליטים. שניים מהמוכרים הגדולים ביותר היו T-Bone Walker ו- “Tympany Five” של לואי ג’ורדן, שזכה ללהיט מספר אחד בשנת 1944 עם G.I. ג’ייב. מאוחר יותר אמני מו”פ כוללים את רות בראון, בו דידלי, מודי ווטרס וריי צ’רלס.

  • המונח R&B משמש כיום לתיאור שירי נשמה רומנטיים ובלדות, סגנון שונה מאוד מ- R&B המקורי.

ווקליסטים כמו ריהאנה, מריה קארי, ביונסה, אושר ומייקל ג’קסון האגדי, כולם הפכו את זה ענקי בתעשיית המוזיקה באהבתם לצורת מוסיקה זו. המוזיקה האפרו-אמריקאית, שמקורה בשנות הארבעים של המאה העשרים, היא שילוב של היפ הופ, פאנק, ריקוד, פופ ונפש המתמקדים בנושאים כמו מערכות יחסים, סקס וחופש.

טכנו:
יתכן שהאזנת למספר מוסיקות טכנו בזמן מועדונים, אך טכנו של דטרויט הוא זה שנחשב לבסיס צורת מוסיקה זו. בניגוד לימי הופעתה, השימוש בטכנולוגיה כיום שיפר מאוד את איכות המוזיקה בסגנון טכנו ופופולריז אותה בקרב אנשים מיום ליום.

מוזיקת ​​קאנטרי:
ז’אנר פופולרי נוסף של מוזיקה אמריקאית שמקורו בשנות העשרים של המאה הקודמת. מוסיקת הקאנטרי שורשיה מהמוזיקה העממית והמערבית האמריקאית. הוא נוצר באמצעות צורות פשוטות של מכשירים הנעים בין גיטרות חשמליות ופלדה לתופים ומנדולינה או איבר בפה. כמה זמרי קאנטרי פופולריים מאוד כוללים שאניה טוויין, ג’וני קאש טיילור סוויפט וקני רוג’רס.

אלקטרו:
תערובת מושלמת של היפ הופ ומוזיקה אלקטרונית, אלקטרו או אלקטרו-פאנק משתמשת במכונת תופים, ווקודר ותיבת שיחה ועוזרת לה להבדיל את עצמה מצורת מוזיקה דומה אחרת, דיסקו. אמנים בולטים שעסקו בצורת מוסיקה זו כוללים את ארתור בייקר, Freeez, Man Parrish ו- Midnight Star.

אינדי רוק:
נופל בז’אנר מוזיקת ​​הרוק האלטרנטיבית, מקורו של אינדי רוק בשנות השמונים ושינה בהדרגה את תעשיית המוזיקה. אחרי עשור זה הוליד גם זוג ז’אנרים של שמש בסגנונות קשורים כמו רוק מתמטי, אימו, פופ רעש, פוסט-רוק ולו-פי.

מוסיקת פופ:
“פופ” הוא מונח שמקורו ב”פופולרי “ולכן ידוע שמוזיקת ​​פופ היא ז’אנר של מוזיקה פופולרית. עם שורשיה בסגנון הרוק אנד רול, צורה זו יכולה לכלול כל סוג של מוסיקה החל מאורבני ומחול לרוק, קאנטרי ולטיני. מכשירים שנמצאים בשימוש רב הם גיטרות חשמליות, תופי סינתיסייזר, כמו גם בס ואחד, יכולים להאזין לצורת מוזיקה זו על ידי האזנה לשירים של בריטני ספירס, מדונה, ביונסה ליידי גאגא וכמובן “מלך הפופ”, מייקל ג’קסון.

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *